תאונה שהתרחשה  הובילה למחלוקת בין בעלת הרכב הנתבע לבין חברת הביטוח שלה, שסירבה לשלם תגמולים בטענה שלנהג לא היה רישיון תקף. אלא שהיא לא הצליחה להוכיח שידע על כך בפועל.

בית משפט השלום בתל-אביב קיבל את תביעתה של הלקוחה והורה לחברת הביטוח  לשלם לה תגמולים בסך כ-46,600 שקל בעקבות תאונת דרכים בה הוטלה האחריות על רכב שבאותה עת היה מבוטח על ידה.

הרשמת הבכירה ויג'דאן חליחל אף חייבה את מנורה לשלם לנתבעת נוספת – חברת "טיירו נעים", בעלת הרכב הפוגע ומעסיקתו של הנהג – הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,754 שקל, לאחר שנזקקה לייצוג פרטי כיוון שחברת הביטוח סירבה לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח.

התאונה התרחשה באשדוד. רכב שהיה מבוטח על ידי חברת ש. שלמה עמד ברמזור אדום, כאשר לפתע הגיע רכבה של הנתבעת (חברת "טיירי") ופגע בו מאחור. מעוצמת הפגיעה רכבה של התובעת נהדף קדימה לעבר קטנוע שעמד לפניה בצומת.

בעקבות זאת הגישה מבטחת הרכב ("שלמה"), שיוצגה על ידי עו"ד רועי בנאי, תביעה נגד שתי נתבעות: חברת "טיירו" (הנתבעת הראשונה), וחברת הביטוח שלה "מנורה מבטחים" (הנתבעת השנייה).

במהלך ההליך הצדדים הסכימו שרכבה של טיירי – הוא הרכב הפוגע – נושא באחריות לתאונה. המחלוקת העיקרית ניטשה בין שתי הנתבעות, בשאלה האם יש לרכב הפוגע כיסוי ביטוחי או לא.

חברת הביטוח, שיוצגה על ידי עו"ד אמיתי סביון, טענה כי אין כיסוי ביטוחי, כיוון שנהג הרכב היה בעיצומה של פסילת רישיון, כלומר לא היה לו רישיון תקף.

"טיירו נעים", שיוצגה על ידי עו"ד בת-חן טייץ, טענה כי הנהג לא ידע על השלילה שנרשמה לחובתו. במצב זה, לשיטתה, יש כיסוי ביטוחי, כיוון שלפי פסיקת בתי המשפט נדרשת מודעות וידיעה של הנהג בדבר שלילת רישיון הנהיגה שלו.

טענה חסרת היגיון

לאחר שניתחה את העדויות והראיות, הרשמת חליחל קבעה כי מנורה לא הוכיחה שהנהג ידע על פסילת רישיונו. הרשמת נתנה "אמון מלא" בעדות הנהג, שטען כי הפעם הראשונה שגילה שרישיונו לא היה בתוקף הייתה בבדיקת שוטר שגרתית, שלושה-ארבעה חודשים אחרי התאונה.

בתוך כך הנהג אישר שהוא גר בכתובת שאליה נשלחו ההודעות אך את מרבית המכתבים מקבלים הוריו. בנסיבות אלה חלק לא מבוטל מהדיון הוקדש לבדיקה מול דואר ישראל – מתי נשלחו שתי ההודעות שקיבל הנהג על התליית רישיונו, האם נמסרו או הוחזרו לשלוח.

למרבה התמיהה, ביחס לשתי ההודעות עלה כי הן נשלחו שלושה שבועות לפני שהונפקו, ולא ניתן הסבר לדבר. מנורה טענה כי לא חייבת להיות חפיפה בין מועד הנפקת ההודעה ובין מועד שליחתה, אולם הרשמת העירה כי מדובר בטענה חסרת היגיון.

כך או כך, הרשמת שוכנעה כי הנהג לא ידע על העניין, ובדומה לעמדת הנתבעת, הבהירה כי "אין די ב"ידיעה קונסטרוקטיבית" בדבר פסילת רישיון, אלא חייבת להיות ידיעה ממשית – קונקרטית שנמסרה לו בדבר פסילת הרישיון כדי לייחס לו ידיעה".

הרשמת סיכמה וקבעה כי "בלא ידיעה של נהג רכב הנתבעות על החלטת ההתליה – אין הוא פסול מלנהוג, ואין הכיסוי הביטוחי נשלל מחמת היותו נטול רישיון לנהוג".

בהתאם לכך התוצאה היתה כי מנורה תשלם לתובעת כ-46,600 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כ-5,450 שקל. בנוסף לכך מנורה חויבה לשלם לטיירי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,754 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד רועי בנאי
• ב"כ הנתבעת 1: עו"ד בת-חן טייץ
• ב"כ הנתבעת 2: עו"ד אמיתי סביון

פורסם באתר פסק דין